לא קמתי במצב רוח היום למטבח.. לא יודעת למה. אני מניחה שישנן תקופות בהן אני אופה יותר ובהן אני אופה פחות, כלומר תקופות בהן המוזה נוחתת עלי לעיתים קרובות, כמעט באופן יומיומי. אחרי הכל זה תחביב ולא מקצועי וזה בסדר. אני מנסה לא לנתח יותר מדי ומניחה ליקום לעשות את שלו.
כן התחשק לי לעשות משהו יפה לעין אבל כזה שיהיה טעים במיוחד וגם לא רב שלבים והטארט הנ"ל עונה בדיוק על הדרישות הללו.
בזמן האחרון אני רואה כל כך הרבה עוגות מהוקצעות של קונדיטורים שונים ומוכשרים מכל רחבי הארץ, עוגות מוסים בעיקר מכוסות בגלסטז'ים ובאפקט הרשת עם מספר מטורף של איסרטים ושכבות והאמת, עם כל היופי שבזה זה קצת מרתיע אותי. יש לי איזו זיקה בלתי מוסברת למטבח הישן והטוב, כזה שמנחם אותי בזמנים קשים.
הטארט הנ"ל הוא טארט שניתן למצוא אותו כמעט בכל קונדיטוריה בפאריזהוא נוסטלגי בעל טעמים עדינים והוא כל כך מתאים לי היום.. כמו כפפה ליד.
נכנסתי למטבח עם דחיפה קטנה, סידרתי את המצרכים והי הופ הכנתי את הטארט.. כמה שהוא משתלם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה