אני לא אוהבת את המילה "חיתוכיות".. המילה הכי פחות מעוררת תיאבון בה יצא לי להיתקל מאז שהתחלתי לאפות אי שם בגיל 16. אני מעדיפה את המילה ריבועים, או בארים (כמו באנגלית- BURS).
האמת שכל התהליך מקבלת החלטת האפייה, ועד שהריבועים הקטנים היו מוכנים לקח לי כשעה ורבע על השעון, למה אני מציינת זאת? שתבינו עד כמה קל ופשוט להכין אותם. הרי חיתוכיות/ ריבועים הם עתיקים כל כך.
הסיבה להמצאתם של החיתוכיות/ריבועים היא חוסר בזמן ואנרגיה. פעולות כמו רידוד לכדי יצירת קלתית ואריגת הכיסוי העליון למאפה בצורת שתי וערב אלו דברים שלוקחים זמן ואנרגיה. אלו הובילו להחלטה כי פשוט יותר לפזר את הבצק בצורה פירורית דבר שבמילא נתן את אותו הטעם, אך המרקם השתנה לכזה שאפילו מהנה עוד יותר מפאי רגיל. מכאן, שהריבועים החמודים עם הקרמבל העליון נחלו הצלחה רבה עד כדי כך שאנו לא מפסירים להכין אותם אפילו בימינו.
גם אני נדבקתי בחיידק הריבועים.. ושוב כמו רבים מהמתכונים פה, הייתה זו הפעם הראשונה בחיי שהכנתי ריבועים מבצק פריך. תאמינו לי שהריבועים הזהובים כל כך שווים את ההתעסקות (הקצרה יש לציין). אני באמת מבינה מדוע המתכון הזה ממשיך להתקיים עוד בימינו.
בנוסף ניתן להכין אותן מכל פרי שתרצו, תותים, אפרסקים לבנים/צהובים, משמשמשים, שזיפים וכל העולה על דמיונכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה